מקצועות נלמדים
תלמידי המגמה לוקחים חלק בשיעורי מחול מגוונים, המקנים להם את כל היסודות הנדרשים בכדי להתפתח לרקדנים מקצועיים.
מגמת המחול שמה דגש על פיתוח היכולות הטכניות, שכלול יכולת ההבעה בתנועה, ניתוח וחקר התנועה,
הרחבת הידע הכללי אודות עולם המחול, הבנת האנטומיה היישומית ולמידת מוזיקה המהווה חלק בלתי נפרד מעולם המחול.
שיעורים אלו נבחרו בקפידה ומטרת העל הינה הכשרת תלמידים בתחום המחול.
השיעורים הנלמדים במסגרת מגמת מחול:
בלט קלאסי
מורה: אלכס רברגר
הבלט התפתח במהלך תקופת הרנסנס, בעיקר בצרפת, תחילה בבית האצולה של קתרין דה מדיצ'י (1519-89), ומאוחר יותר אצל לואי ה -14 (1638-1715).
המלך לואי היה רקדן מוצלח וגילם את תפקידו של אל השמש, אפולו, בבלט הנודע "מלך השמש".
בשנת 1661 הוא הקים את האקדמיה לבלט, שם טכניקת הבלט נוצרה לראשונה. זו הסיבה לכך שהמונחים והביטויים של הבלט הקלאסי הם בצרפתית עד עצם היום הזה.
במהלך המאה ה -18 התפתח הבלט לאמנות נועזת ואקספרסיבית יותר שהוצגה על במות התיאטראות.
בימינו, רקדני הבלט מבצעים ולומדים מהרפרטואר הקלאסי, המשמש בסיס חשוב ומאתגר המבטא שאיפה לשלמות ועמידה בסטנדרטים גבוהים.
מחול מודרני
מורה: תכלת כאון
בתחילת המאה העשרים, לאחר שנים רבות בהן שלט הבלט הקלאסי בזירת המחול המערבי, החלו רקדנים ויוצרים לחפש גישות וצורות תנועה חדשות, ומתוך תחושות אלו התפתח תחום חדש – "המחול המודרני" שהתבסס על יסודות הבלט הקלאסי, ובו זמנית גם התנגד להם.
לקראת סיום המאה ה – 19 איזאדורה דאנקן, חלוצת המחול המודרני בחרה להתנגד לדרך המחול המקובלת עד לאותה תקופה, וחלצה את נעלי הבלט כאות מחאה. היא חקרה את המחול השבטי והשתמשה במוטיבים תנועתיים הקרובים יותר אל הקרקע ביצירותיה, מה שמנוגד לבלט הקלאסי השואף להתרחק מהאדמה, להראות כמעט חסר משקל, בעל חן וקלילות.
בתחילת המאה העשרים מרתה גראהם, רקדנית ויוצרת, שהיא ללא ספק אם המחול המודרני, פיתחה טכניקה המיועדת להכשרת רקדני מודרני, ויצרה את היסודות עליהם נבנה המחול המודרני והפך למה שהוא היום – הסגנון המוביל בעולם המחול במאה העשרים ובימינו.
תחום המחול המודרני מתפתח ושואף לחדש באופן קבוע.
השיעור מורכב מחימום, עבודת רצפה, שכלול טכניקת העברות משקל, עבודת אמצע, פינה וקומבינציה, תוך מתן דגש למרכז הגוף, עבודת הגב ותזוזה בחלל במקצבים שונים.
קומפוזיציה
מורה חטיבת ביניים: יפעת מרציאנו פינלט
מורה חטיבת ביניים: יאיר ליסאי
מורה חטיבה עליונה: תכלת כאון
שיעורי אימפרוביזציה, קומפוזיציה וסדנאות יצירה מאפשרים תרגול, המביא לכדי פיתוח היכולות האישיות של התלמידים בתחום ההבעה, החצנת רגשות ותהליכי היצירה.
בדרך זו, פועל הצוות להגשמת כשרונם וביטוי כוחם האישיותי, ועל הערוצים השונים מהם שואבים התלמידים השראה לפועלם.
התלמידים זוכים לעידוד באיתור דרכם וסגנונם הייחודי כיוצרים ומבצעים. בנוסף, זוכים הם לרכישת כלים וכללים ליצירות אישיות אותנטיות, תוך הדגשת המניעים לתנועה והבנת המשמעות הנגזרת ממנה.
המפגש הבין אישי של התלמידים מעלה שפע של תכני הבעה, המוביל להתפתחות ערוצי התקשורת התנועתיים המאפשרים התנסות רחבה והתפתחות מקצועית ואישית.
כתב תנועה
מורה: יפעת פינלט
"כלי חשיבה, אשר עשוי לעזור לאנשים להתבונן (בינה) דהיינו – להתקרב לדרגה גבוהה יותר של ראייה, ארגון ה"חומר" (תנועה) בקטגוריות פשוטות יחסית, מאפשר לנו להבין את המורכבות של התופעה כולה. כתב תנועה איננו בהכרח תווים לריקוד." (נועה אשכול)
כתב התנועה הוא שיטה לניתוח, חקירה ותיעוד התנועה, שפותחה על ידי שני ישראלים: הכוריאוגרפית נועה אשכול ותלמידה אברהם וכמן.
הכתב מבוסס על "מערכת מתווה" – מערכת כדורית המחלקת את המרחב ל-8 כיוונים, ולכל נקודה במרחב יש מיקום במערכת.
במשך השנים, נעשה שימוש בכתב התנועה על מנת לנתח תנועה מדיסיפלינות שונות.
יחודו של כתב התנועה הוא בשחרור המחול מתלות בסגנונות תנועה שונים. עד לפיתוחו המחול היה בחזקת מלווה ליצירות מוסיקאלית, ואילו באמצעותו נפתחה בפני המחול האפשרות לעמוד בפני עצמו.
תולדות המחול
מורה: אלכס רברגר
מקצוע עיוני.
היכרות וחקירת פרקים עיקריים ברצף ההיסטוריה של המחול.
"אין לנו כל אפשרות לדעת מתי בדיוק החל האדם לרקוד, אך אפשר להניח שזה היה בשחר ההיסטוריה. אנו פוגשים במחול כמעט בכל התרבויות השבטיות ששרדו." (כהן, 2010, עמ' 11)
תהליך הלמידה חולש על תקופות שונות ביניהן- המחול הפולחני, תקופת הרנסנס, תקופת הבארוק, הבלט הרומנטי, הבלט האימפריאלי ברוסיה, המחול המודרני, תאטרון המחול, מחול פוסטמודרני והמחול העכשווי של ימינו.
התלמידים לומדים להבדיל בין סוגות וסגנונות המחול השונים.
הלמידה משלבת סרטי מחול, דיונים כיתתיים ועבודות חקר עיוניות ומעשיות.
אנטומיה יישומית
מורה: אלכס רברגר
מקצוע עיוני בו התלמידים מכירים וחוקרים באופן מעמיק את מבנה הגוף, כיצד הוא פועל, איך לעבוד ולשמור עליו.
המערכות הנלמדות הן המשתתפות העיקריות בתנועה: מערכות השלד והשרירים.
תהליך הלמידה מתמקד בתפקידים ותכונות עיקריים של כל איבר ומפרק, כשהדגש הוא צורני/ מבני ומחבר את התלמידים למכאניקת התנועה והכוחות הפועלים על הגוף, מה שתורם רבות ליכולת הביצוע.
מוזיקה
מורה:
יקטרינה סמוקובסקי
נטלי לוי
לימודי המוסיקה הנם חלק מהותי וחשוב בפיתוח השמיעה המוסיקליות, ותורם רבות לדרך בה התלמיד יוצר ורוקד.
מרכיביה העיקריים הם גובה הצליל, קצב, דינמיקה, גוון ומרקם.
תהליך הלמידה כולל הכרות עם ז'אנרים נבחרים, סגנונות מוסיקליים שונים, העמקה בהבנת תהליכים היסטוריים סגנוניים, ולמידת מושגי יסוד שיתרמו רבות לשכלול המוסיקליות של התלמידים.